אריה

אריה הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת המין הסיבירי של הטיגריס. האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה אך גם במדינת גוג'אראט - שבהודו. הוא ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, כמו גם מפגרים. בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". תוחלת חייו בטבע היא בין 10 ל 10 שנים, אם - כי בשבי הוא יכול לחיות עד ל 01 שנה. שמות נוספים של האריה בשפה העברית הם ליש, שחל ולביא. - שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר.

ברבור

ברבור הוא עוף מים גדול בעל קרבה גנטית לאווז ולברווז. הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. תחת השם ברבור נכללים 7 מינים שונים )מיני ברבורים(. הברבורים של חצי הכדור הצפוני הם בעלי פלומה לבנה, אך אלה הדרומיים מעוטרים בצבעים שונים. הברבור אוכל מזון צמחוני מהמים )כ 1 ק"ג ביום(, אולם ברבורים צעירים אוכלים גם תולעים וחסרי חוליות אחרים -

גרביל

הגרבילים הם חיות מדבר, ומכונים לעתים גם "עכברושי המדבר"[דרוש מקור]. ישנם כ-110 מינים של גרבילים, ואזורי המחיה שלהם מתפרשים על פני אסיה, אפריקה והמזרח התיכון. נקבת הגרביל יכולה להמליט עד 10 גורים בהמלטה אחת. מין מונגולי של הגרביל הובא לארצות הברית על ידי דוקטור ויקטור ווינדקאר בשנת 1954. רוב הגרבילים הם חיות ליליות, תכונה אופיינית לחיות המאכלסות אזורים מדבריים; רובם צמחוניים, בעוד המינים הקטנים אוכלי זרעים בעיקר.‏[1] במערב סין הגיעו הגרבילים למדרגת אסון טבע. החל מ־19 באוגוסט 2003, נוהגים לשחרר במערב סין עיטים כדי להילחם בגרבילים, המשמידים כ־46,000 קילומטר רבוע של ערבות עשב.

דוב פנדה

פנדה ענק (שם מדעי: Ailuropoda melanoleuca) הוא שמו של מין יונק יחיד בסוגו, המסווג כיום במשפחת הדוביים והמצוי במרכז סין. הפנדה הענק חי באזורים הרריים, כמו סצ'ואן וטיבט. לקראת סוף המאה ה-20 הפך הפנדה להיות "סמל לאומי" עבור סין ודמותו מופיעה על מטבעות זהב סיניים. בסינית נקרא הפנדה 熊猫, משמעות השם הסיני היא "דוב-חתול". הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר, פנדה אדום, בעבר נהגו לכנותו דוב מנומר.

היפופוטם

הִיפּוֹפּוֹטָם מָצוּי (שם מדעי: Hippopotamus amphibius), בשמו התקני בעברית: בְּ‏הֵמוֹ‏ת (נקרא גם סוּס הַיְּאוֹר - מיוונית היפוס (ιππος) - סוס, פוטאמוס (πόταμος) -נהר), יונק אפריקני אוכל-צמחים . ההיפופוטם הוא אחד משני המינים החיים במשפחת ההיפופוטמיים (לצד ההיפופוטם הגמדי), והיחיד בסוגו (בעבר היו בסוג Hippopotamus עוד מינים שחלקם היו גדולים יותר). זהו יונק מיימי למחצה, החי בנהרות ובאגמים באפריקה שמדרום לסהרה, לרוב בקבוצות גדולות המונות עד 40 פרטים. במהלך היום הוא נוהג לקרר את גופו באמצעות שהייה במים או בבוץ ובשעות בין הערביים הוא מגיח מן המים על מנת ללחך עשב. הרבייה וההמלטה עצמה מתרחשות במים, כאשר הזכרים הטריטוריאליים משתלטים על רצועת נהר. בניגוד לאופי פעילותם המימית, פעילותם היבשתית מתאפיינת בסוליטריות (התבודדות) ובסובלנות כלפי היפופוטמים אחרים (הם אינם מחזיקים בטריטוריות על היבשה).

ויקוניה

ויקוניה מצויה (Vicugna vicugna), הקרויה בקיצור ויקוניה היא בעל חיים הגדל בדרום אמריקה. חיה זו הייתה בסכנת הכחדה, משום שבמשך מאות שנים צדו אותן אנשים אשר חשקו בצמרה ובעורה. הויקוניה המצויה נחשבה לחיה מקודשת באימפריה של האינקה עד שנת 1532, כשהספרדים פלשו אליה, כבשו אותה והחריבוה. מאוכלוסייה הכוללת מאות אלפי פרטים בהרי האנדים, מאקוודור עד ארגנטינה, פחת מספרן והלך, עד שבשנת 1964 הגיע ל-12 אלף פרטים בסך הכול, הנחשב לסף הכחדה. בשלב זה הכריזה פרו על הקמת שמורה לאומית באזור פאמפה גלראס באייקוצ'ו, כ-400 קילומטרים דרומית מזרחית ללימה. שמורה זו היא כיום מקום מקלט לוויקוניות.היבשה).

זיקית

הזיקיתיים (שם מדעי: Chamaeleonidae) היא משפחה של לטאות מסדרת הקשקשאים. הזיקית מאופיינת בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורה, בלשונה הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי ולהקנות לה שדה ראייה רחב, ממנו מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו-זמנית. הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, סרי לנקה, הודו ואסיה הקטנה. בישראל נפוצה הזיקית המצויה. בעבר יובאו לישראל שני מינים של זיקיות לגידול אשר נקראו זיקית תימנית וזיקית נמרית (פנתר). מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחיה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות וערבות. קיים מין של זיקית שחיה במדבר, זו היא זיקית נאמאקה. הזיקיות הן בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת. בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בהתאם לתנאי הסביבה. צורת רגלי הזיקית היא דמוית צבת, וזנבה הארוך והגמיש מותאם ללפיתת ענפים.

חמור

החמור הוא בעל חיים שמוצאו ממשפחת הסוסיים. הוא אכן בעל דמיון לסוס, אך בכל זאת שונה ממנו חיצונית. ראשו גדול יותר, אוזניו ארוכות יותר ("אוזני חמור"), יש לו רעמת שיער דלילה יותר מאשר לסוס, ויש לו קול שונה ממנו - בעוד הסוס צוהל, החמור נוער. נקבתו של החמור היא האָ‏‏‏תון, שהריונה אורך כשנה ומספר הוולדות הוא 1. צאצא החמור נקרא עייר. כאשר מזדווג החמור עם סוסה נולד יצור הכלאיים פרד, שהוא בעל חיים עקר שאינו מסוגל להוליד צאצאים. אורך חיי החמור הוא בין עשרים לחמישים שנה. מזונו הוא צמחים ועשבים, קש חציר ותבן. אורך גופו 2 מטר, גובה כתפיו 1.25 מטר ומשקלו 250 ק"ג. האדם משתמש בחמור כבהמת משא, וביכולתו לשאת משאות כבדים יותר מאשר הסוס, אלא שהוא מגושם ואיטי ממנו בהרבה. חמור הבית שימש במהלך אלפי השנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים, עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי תבל וכיום משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה.

טווס

טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים. בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת הארוך והצפיפות. בגיל שלוש שנים מגיעות נוצות הטווס לאורכן המקסימלי. תקופת הייחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסת, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת לבה. טווסים הם פוליגמיים - הם יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת הייחום, אך עשויים גם להסתפק באחת. אם הצליחה ההרבעה, הטווסת תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים, הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה.

יחמור

גופו של היחמור שרירי וחזק, וגוני פרוותו הסמיכה נעים בין חום או אדום לכתום כהה, וזהו גם מקור שמו (בארמית 'חמרא' פירושו 'אדום'). הגחון, הבטן וחלקי הרגלים התחתונים לבנים. ישנם מקרים שבהם הפרווה לבנה או שחורה כולה, אך אלו מקרים נדירים ביותר בטבע, והם נובעים לרוב מהכלאה. רוב גופו מנוקד בנקודות ובכתמים לבנים, הנראים ביתר בירור בעת הקיץ. הזנב בינוני ועגול במראהו והרגליים שריריות וחזקות ומתאימות לריצה וניתור. הזכר גדול מן הנקבה, ורק לו קרניים מסועפות וכבדות המתחלפות מדי שנה.